טופס 4 הוא חלומו וכיסופיו של כל קבלן, כבר משלב החזון והרעיון, תכנון המבנה על הנייר ולאורך כל שלבי הבצוע ועד לסיום הבניה. גם הדיירים העתידיים לבוא, שרכשו את הדירות ומחכים בקוצר רוח לכניסה למשכנם החדש, מתעדכנים בכל שלבי הבניה וממתינים לטופס 4, המהווה את האישור הרשמי מטעם הרשות המקומית לתקינותו של המבנה והיותו ראוי למגורי אדם. הדרך לקבלת טופס 4 היא ארוכה וסבוכה ומצריכה אישורים בלא מעט תחומים, כאשר אחד החשובים שבהם הוא תקינותו של הממ”ד.
בחוק שחוקק בשנת 1992 לאחר מלחמת המפרץ הראשונה, נקבע כי מחובתו של כל קבלן לבנות ממ”ד- מרחב מוגן דירתי, בכל דירה ובית מגורים. הקבלנים גם זוכים לתגמול הולם מן המדינה בעבור בנייה זו, ואילו הדיירים זוכים לתחושת הביטחון שמספק חדר מוגן, במטרה כי בעתות מלחמה לא יאלצו לצאת את ביתם ולשהות במקלטים ציבוריים. בתיקון לחוק שנכנס לתוקפו בשנת 2010 נכנסה גם החובה להתקין בכל ממ”ד מערכת סינון לחומרי אב”כ, מה שיבטיח את המוגנות שהוא מספק גם למיגון מפני ראשי נפץ קונבנציונליים וגם להגנה מפני חומרי אב”כ.
מערכת סינון לממד טופס 4- האם יש קשר בין השניים? בהחלט כן. עם כניסת התקנה לתוקף, לא ניתן לקבל טופס 4 ואישור מגורים במבנה שבו לא תותקן מערכת סינון העומדת בתקן, על פי דרישות המכון הישראלי לתקנים. למרות שבחיי היום-יום איננו מעוניינים לחשוב על סיכונים ואסונות, מגלה מערכת הביטחון אחריות כלפי אזרחיה כאשר היא מתנה את קבלתו של טופס 4 בהתקנת מערכת סינון לממ”ד. חשוב לציין כי מדובר במערכות קטנות וידידותיות, הנוחות להתקנה ואינן מצריכות תחזוקה או תפעול ידני במרבית המקרים, אשר ניתן לתלות על קיר הממ”ד ולקבע אותן, באופן שלא יפריע לרהט את החדר או למגורים בו.
האחריות על התקנת המערכת היא של הקבלן המבצע וכאמור מהווה תנאי לקבלת טופס 4, אולם לא מעט רוכשי דירות מגלים עניין בסוג המערכת המותקנת בביתם, מתוך ההבנה כי לא רק קבלת טופס 4 מונח כאן על הפרק, אלא בטיחותם ושלומם של בני המשפחה והשוהים בבית, במקרה של אזעקת אמת. גם בעלי דירות עם ממ”ד שנבנו טרם כניסת התקנה לתוקף, אינם רואים בכך תעודת פטור שהם מקבלים, ולמרות שלא חלה עליהם חובה חוקית, פונים ורוכשים מערכת סינון לממ”ד, במבנים להם הונפק טופס 4 וללא קשר לכך.